מנותקים מהמציאות

בין קודש לחול/ טולי פיקרש

מנותקים 1: לפני מספר שנים יצא לי להיות במשלחת של עיתונאים לכנס של קק"ל בפריז. רגע אחרי שנחתנו בנמל התעופה שארל דה גול ועוד לפני שיצאנו מהטרמינל, ניגש אלינו הקב"ט של הסוכנות היהודית וחילק הוראות: אל תדברו עברית בחוץ, מי שחובש כיפה שיוריד או שילך עם כובע, אל תתקהלו ברחוב. הייתי קצת בשוק, אבל הפנמתי. בתום סעודת ליל שבת שהייתה באיזה אולם די מרוחק מהמלון בו שהינו, החבר'ה הדתיים נערכו לחזור רגלית למלון, מרחק הליכה של שעה. אני זוכר שאנשי האבטחה העמידו אותנו בטור, חזרו על ההנחיה לא ללכת עם כיפה ולא לדבר עברית. בראש הטור עמד מאבטח ובסוף מאבטח נוסף. שניהם החזיקו תיקים. מתוך סקרנות שאלתי אותם מה יש בתיקים, הם לא ענו. אני כבר הבנתי . נזכרתי במקרה הזה בימים האחרונים, בעקבות הדיווחים על אזהרת המסע הדרמטית שפרסם המל"ל לא לנסוע לטורקיה ומי שנמצא שם שיחזור מיידית לישראל. אם מישהו לא הבין עדיין במה מדובר, הגיעו הדיווחים על מעצר סוכנים איראניים על אדמת טורקיה שתכננו לבצע פיגוע ונעצרו ברגע האחרון. כלומר, טרוריסטים איראניים נמצאים פיזית במדינה שהישראלים כל כך אוהבים לנסוע אליה. ל'הכל כלול' המפורסם הצטרפה גם חווית מפגש (אפשרי) עם טרוריסטיים איראנים.

מצד שני, הישראלים הגיבורים לא ממש נבהלו מאזהרת המסע והמשיכו, לפחות על פי הפרסומים, לנסוע כרגיל לאיסטנבול. אמנם גל ביטולי נרשם, אבל עדיין היו כאלה שנסעו. זה שיש משהו בגן הישראלי שהוא מדחיק מציאות אני מבין. אני עדיין מנסה לפענח מה עובר בראש של ישראלי ששומע כזו אזהרה מפורשת ודרמטית, רואה את הדיווחים על הימצאות סוכנים איראנים על אדמת טורקיה ועדיין זה לא מונע ממנו לארוז מזוודות ולצאת לחגיגות הבופה המפורסמות של טורקיה. האם באמת שווה לו לסכן את חייו וחיי משפחות בשביל עוד סטייק, פרגית, סלטים או איזה שייק פירות במסגרת ה'כל כלול' ?? האם באמת הוא ירגיש בנוח להשתכשך במימי הבריכות המפנקות או החמאם הנעים, כשכל העת הוא יודע שזה שעומד מאחוריו בתור לשווארמה המפורסמת יכול להיות זה שיחטוף אותו ואת משפחתו או חלילה ירצח אותם ?? האם זה ביטחון עצמי מופרז או שמא ניתוק מהמציאות ? ונניח שאותו בעל משפחה כבר שילם על החופשה וחושש שלא יחזירו לו את כספו, האם זה שווה לסכן את חיי המשפחה שאולי לא תזכה חלילה לעוד חופשה בשנה הבאה ? עד כמה יכולה חופשה כזו להיות מהנה וכיפית, אם מראש אותם 'נוסעים אמיצים' מספרים כי הם לא ידברו עברית, הם לא יתקהלו בשווקים, הם יהיו ערניים וכול'.. הישראלים הרי ידועים בשיטת ה'סמוך יהיה בסדר'. "הכל כאן כרגיל", סיפרו האמיצים שלא היו מוכנים לוותר על ה'כל כלול' הטורקי. גם הישראלים שנחתו ב- 18/7/2012 בבורגס שבבולגריה והיו על אוטובוס שייקח אותם למלונות היו בטוחים ש'הכל בסדר' עד שמחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס.

מנותקים 2: בימים שבקואליציה עוד ניסוי והפעילו לחץ לא מתון על ה'מורדים' להתפטר מהכנסת כדי שזו תוכל להמשיך לקרטע עוד כמה ימים או שבועות, הם טענו ש"הם פועלים בניגוד לרצון הבוחרים שלהם". זועבי וגנאיים  היו חייבים, אליבא דבנט, לפיד והורביץ' להחזיר את המנדט, כי הם פועלים בניגוד לרצון הבוחרים שלהם שרוצים בהמשך הקואליציה הזו. זה בהחלט טיעון מעניין, רק מה לעשות ובראש הממשלה עמד (צריך להתרגל לשעבר) יו"ר מפלגה שהפר כל הבטחה לבוחרים שלו. אם בנט שבניגוד מוחלט לרצון בוחריו הקים ממשלת שמאל- מרכז היה יכול להמשיך לכהן, אז למה שגנאיים וזועבי לא יעשו אותו דבר. אם ה"הבטחה הליבתית" של בנט הייתה להוריד את נתניהו מהשלטון, הרי ש"ההבטחה הליבתית" של גנאיים וזועבי הייתה שלא יצביעו בעד חוקים הנוגדים את צו מצפונם. הבטחה ליבתית זו הבטחתה ליבתית, אין ממנה דרך חזרה.

מנותקים 3: לפני קצת יותר משנה נפתלי בנט החליט להתנתק מבוחריו. במהלך השנה וקצת שכיהן כראש ממשלה , בנט התנהל בניתוק מוחלט ממצביעי הימין ששמו ימינה בקלפי, התנתק ממרבית הבטחותיו לבוחר ויש שיאמרו שהתנתק גם מהמציאות עם פרשות וולט והמבצר ברעננה. קצת אחרי שנה, הכנסת פוזרה ובנט הודיע על פרישה. מסקנה- נבחרי ציבור חייבים להיות קשובים ולא מנותקים ובעיקר לא לחשוב שעם הרבה ליטוף תקשורתי , אפשר לסובב ולצחוק על כולם. בסופו של דבר, הצדק והאמת מנצחים.

גלילה לראש העמוד

הד העיר - השפלה

כל יום ב׳

הד העיר - תל אביב

כל יום ה׳

הד העיר - מרכז

כל יום ד׳

הד העיר - דרום

כל יום ג׳

דילוג לתוכן