זוכת אות יקירת העיר תל אביב יפו חכ"ל גילה פינקלשטיין  בראיון מיוחד ל'הד העיר תל אביב':

"רפורמת הבגרויות צפויה לדרדר עוד יותר את המטען הערכי והתרבותי של הדור הצעיר שלנו"

אשת החינוך הוותיקה וחברת הכנסת לשעבר רואה בקבלת האות ביום העצמאות האחרון סוג של פרס על 'מפעל חיים' אבל היא ממש לא בשלב של הסיכומים; תחום התמחותה הוא השפה האנגלית, אבל היא חוששת כי 'רפורמת הבגרויות' תהיה בכייה לדורות; היא גאה בראש ממשלה עם כיפה סרוגה, פחות מהדרך שנבחר ולא רואה בבן גביר או סמורטיץ' את ממשיכי דרכה של המפד"ל ההיסטורית. אבל בעיקר היא עצובה ממה שקורה כיום במערכת הפוליטית

טולי פיקרש

 

ביום העצמאות האחרון הוסיפה אשת החינוך הוותיקה והנמרצת וחברת הכנסת לשעבר, גילה פינקלשטיין, תואר נוסף לארון התארים המכובד שלה: יקירת העיר תל אביב יפו לשנת תשפ״ב.

 

אות 'יקיר העיר תל אביב יפו' מוענק, מדי שנה, לתושבות ותושבי תל אביב יפו, בני 70 לפחות בעת קבלתו, אשר מתגוררים בעיר, על פעילות ייחודיות וראויה לציון, שעיקרה בתל אביב יפו או לטובת העיר ותושביה או לכבודם. השנה חולקו 12 אותות ליקירות ויקירי העיר הנבחרים.

 

עבור גילה פינקלשטיין  קבלת האות בשם העיר הגדולה שממשיכה כל העת לשנות פניה ואופייה, ולאו דווקא לטובת הציבור הדתי והמסורתי , מרגשת במיוחד, סוג של פרס על 'מפעל חיים'. למעטים , אם בכלל, שלא מכירים את הרזומה העשיר של פינקלשטיין, הנה על קצה המזלג מקצת תאריה במסגרת שלל התפקידים שמילאה לאורך השנים : מנהלת התיכון הדתי עירוני ב-ג ׳צייטלין״; יו"ר ארגון המורים הדתיים בתל אביב (״טיפלתי בהגנה על זכויות מורי תל אביב, יזמתי ימי עיון, כנסים וסיורים למורים. כמו כן ערכתי את בטאון המורים ׳אתרוג"); חברת הנהלת הסתדרות המורים, מ"מ יו"ר "העמותה לקידום ההוראה והחינוך" – זרוע ביצוע של הסתדרות המורים; יו"ר האגף לרווחת הפרט בהסתדרות המורים (״הייתי אוזן קשבת ויד תומכת לעובדי הוראה רבים במצוקה״); חברת הנהלת תנועת הנשים "אמונה"; חברת דירקטוריון "משכן אומנויות הבמה" וכן חברה בהנהלת המועצה הדתית בתל אביב.; חברת כנסת בכנסת ה-16 ; סגנית יו״ר הכנסת היו"ר (״פעילותי האינטנסיבית בכנסת דורגה במקום הראשון מ- 120, במחקר אקדמי באוניברסיטה העברית. הוכתרתי כמחוקקת מצטיינת, והמשכתי לטפל ביסודיות גם בפניות תושבי תל אביב בלשכה שפתחתי למענם בתל אביב״); חברת וועדת טירקל לאישור מינויים בכירים כמו ראשי השב"כ, המוסד ושב"ס, הרמטכ"ל, המפכ"ל, נגיד בנק ישראל ועוד; חברה בוועדה המייעצת למבקר המדינה ויו"ר הוועדה להגנה על חושפי שחיתות. גם כיום ממשיכה פינקלשטיין, לה 11 נכדים כן ירבו, בפעילות סביב השעון, לא נחה לרגע ומכהנת , בין השאר כדיקאנית ב"מכללה האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון", חברה בהנהלת הסתדרות המורים וכן מכהנת בתפקיד מזכיר "ארגון הסגל האקדמי במכללות להכשרת מורים" במסגרת הסתדרות המורים הארצית.

רגע אחרי זכייתה בתואר ׳יקירת העיר תל אביב יפו׳ לשנת תשפ״ב, תפסנו אותה לראיון מיוחד ל׳הד העיר תל אביב׳ ושמענו ממנה דאגה אמיתית לעתיד ילדי ישראל נוכח רפורמת הבגרויות של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, גאווה מראש ממשלה חובש כיפה סרוגה, אבל פחות מהדרך בה נבחר לתפקיד, עצבות מהתנהלות חברי הכנסת דהיום וקביעה , אם כי לא מפורשת, שבן גביר וסמוטריץ׳, הם לא ממשיכה דרכה של מפלגת הציונות הדתית ההיסטורית המפד״ל.

 

ש: התרגשת לקבל את פרס יקיר העיר תל אביב יפו ?

פינקלשטיין :התרגשתי מאוד. נולדתי בתל אביב וגדלתי בה. אני ובעלי נולדנו בתל אביב, וגם שלושת ילדי נולדו בעיר. אנחנו ממשיכים לחיות בעיר אשר משנה את פניה בהתמדה. למדתי בעיר מהגן עד סיום התואר הראשון באוניברסיטת תל אביב. זמן קצר לאחר מכן התחלתי את דרכי כמורה לאנגלית בתיכון עירוני ב-ג "צייטלין" בו למדתי. התמדתי בביה"ס התיכון במגוון תפקידים עד לניהול כל ביה"ס השש-שנתי. תוך כדי ההוראה בתיכון צייטלין סיימתי תואר שני במינהל מערכות חינוך.  מביה"ס – יצאתי לאחר 32 שנה הישר למשכן הכנסת, אך נותרתי כל שנותיי תושבת תל אביב".

ש: בתור אשת ציבור וותיקה ועמוסת תארים, במה שונה התואר הזה משאר התארים שקיבלת?

פינקלשטיין: אחת הברכות המרגשות שקבלתי השבוע, הגדירה את התואר כפרס למפעל חיים. גידלתי בביה"ס דורות של תלמידים, כולל אחיות, אחים ובני משפחה נוספים. בנוסף לתחום החינוכי כרכזת לימודי אנגלית בביה"ס, יזמתי פעילות חברתית תוססת, עסקתי בקירוב לבבות, מעשי חסד, סיוע לניצולי שואה, ארגון והנחיית טקסים, חילופי משלחות תלמידים עם בתי ספר בתפוצות, ארגון מסעות לפולין, סיורים, טיולים וסמינרים ועוד. ביה"ס היה ביתי השני שנים רבות ודלתי הייתה תמיד פתוחה לתלמידים ולצוות כאחד. הכרתי היטב את התלמידים וגם את ההורים. כאשר עסקתי בשיווק ביה"ס, הכרתי גם את מנהלי בתי הספר היסודיים בעיר ובערים השכנות. השקעתי רבות ביצירת אווירה חברתית בריאה בביה"ס, בין היתר באמצעות הרקדה בחצר בראשי חודשים, וכן בטיפוח "גאוות יחידה" באמצעות "במת הבוגרים", אליה הוזמנו גם ההורים, ובה הופיעו בפני הכיתות הגבוהות בוגרים שהגיעו לתפקידים בעלי משמעות ועניין בכל התחומים: מדע, רפואה, ביטחון, כלכלה, רבנות, ממשל ועוד. הפעילות האינטנסיבית וההתמדה בביה"ס היוו עבורי הכנה מעולה לקראת הפעילות כחברת הכנסת ה- 16, בה יזמתי כ- 150 הצעות חוק, בנוסף לאינספור שאילתות, הצעות לסדר ונאומים. הוכתרתי כאלופת החקיקה, לאחר שהצלחתי להכניס לספר החוקים של מדינת ישראל 16 חוקים ותיקוני חקיקה במגוון תחומי חיים ובהם: חינוך, ילדים, נשים, צביונה היהודי של המדינה, חברה, צרכנות, רווחה ועוד.                                                                                                        הגעתי לתחום החינוך בדרך טבעית כהמשך לפעילותו של אבי המנוח, יצחק יהודה מרגל, שהיה מנהל נערץ של ביה"ס "יעבץ" ברחוב נווה שאנן בתל אביב, ובמקביל לימד גם בישיבת "הרב עמיאל" בתל אביב אחה"צ. העיסוק בחינוך הוא בעיני שליחות וזכות גדולה. אמי המנוחה רבקה לבית לוין, הייתה דור שישי בארץ, מצאצאי הגאון מוילנא, עסקה בהוראת אנגלית והייתה מורה נערצת, מאוד מסורה ומבוקשת".

ש: איך זה לחיות כל השנים בתל אביב, עיר שמזוהה בעיקר עם התרבות החילונית ?

פינקלשטיין: גדלתי בשיכון "מגורים" ברחוב דפנה (מאחורי ביה"ח "איכילוב"), שכונה מעורבת, שהיה בה שילוב נפלא של כל רבדי האוכלוסייה. בית הכנסת השכונתי "מגורים" ברחוב דפנה, היה חלק מנוף ילדותם של כל ילדי השיכון. הייתה לנו ילדות צנועה, מאושרת ומלאה שמחה בשיכון. לשמחתי, התמקם בשיכון גרעין תורני שמתרכז סביב ישיבת ההסדר "מעלה אליהו", ואני נהנית לראות את הפעילות התוססת המאורגנת על ידם למען ילדי האזור ומשפחותיהם סביב החגים ומועדי ישראל. זו בעיני פעילות חלוצית מבורכת. בקרבת מקום פעיל גם בית חב"ד בכיכר המדינה. הילדים שלי – חני, קובי ואיתן – בילו בילדותם בסניף "בני עקיבא" כחניכים ומדריכים. קובי ואיתן שימשו מורים לבר מצווה והשקיעו בנערים במסירות רבה, הרבה מעבר ללימוד הברכות וההפטרה. בעלי – יהודה שהוא מקור התמיכה שלי – שימש שלושים שנה שליח ציבור/חזן באותו בית כנסת ברחוב יריחו הסמוך לבזל. כיום פעילה שם קהילה צעירה, שמצליחה למשוך לבית הכנסת קהל מגוון. יש בעיר מספר קהילות נוספות שמצליחות בדרכים דומות. בנוסף, פעילים בעיר מספר גרעינים תורניים אשר תורמים המון לתושבי אותן שכונות".

ש: כאשת חינוך וותיקה, מה דעתך על רפורמת הבגרויות של שרת החינוך?

פינקלשטיין: אני ערה לתגובות הזועמות ושותפה לחשש שביטול בחינות הבגרות בשורה של מקצועות הומניים כמו תנ"ך, היסטוריה, אזרחות וספרות תהיה בכייה לדורות. שיעורי הזכאות לבגרות אינם חזות הכל. ילדים שלא ילמדו תנ"ך, יהיו מנותקים כליל מהמורשת היהודית.  גם הידע בהיסטוריה של עם ישראל לא יגיע אליהם ממאגרי המידע, או מ"עבודות חקר". עם ללא קשר לעבר הוא עם ללא עתיד. אינני מסכימה עם הדרך, שצפויה לדרדר עוד יותר את המטען הערכי והתרבותי של הדור הצעיר שלנו".

ש: מה דעתך בכלל על מצב החינוך של ילדי ישראל ? המורים בכלל יכולים להתמודד עם תופעות כמו  טיקטוק, אינסטגרם וכו'.

פינקלשטיין: למעלה מ-30 שנה פעלתי במערכת החינוך העירונית ולמעלה מעשור אני במכללה האקדמית להכשרת מורים גבעת וושינגטון. מאוד לא פשוט למורים להיכנס היום לכיתה ולנסות להטמיע בתלמידים ידע. מורים נאלצים לפעול כיום במציאות של העדר משמעת, אובדן סמכות, רתיעה מההורים, ולעיתים גם חוסר גיבוי הולם ממנהלים. על המנהלים מוטל עומס בירוקרטי כבד. על פי מדדים מקובלים, התלמידים שלנו אינם זוכים לקבל את הכלים להם הם זקוקים. לאחר שנוכחתי בהשלכות ובנזקים של חוק "זכויות התלמיד", יזמתי בכנסת תיקון לחוק "זכויות התלמיד" במסגרתו הוספתי חובה בסיסית של התלמיד – לכבד את המורים -כתנאי  מקדים לזכויות התלמיד. אינני פעילה ברשתות שהזכרת, אך ההתרשמות שלי – עגומה: תופעות מאוד לא בריאות, שפה  לא ראויה, תוכן רדוד ובוטה, שיימינג ועוד. ההתמודדות הזו מאתגרת את כל מערכת החינוך".

ש: היית חברת כנסת, עצוב לך ממה שקורה כיום במערכת הפוליטית ?

פינקלשטיין: מאוד! במהלך כהונתי בכנסת זכיתי לשיתוף פעולה עם ח"כים מכל המפלגות. לדוגמא, באחת מהצעות החוק שהגשתי בנושא בריאות הנוער, תמך בלהט מעל דוכן המליאה, לא אחר מחבר הכנסת, הרופא ד"ר אחמד טיבי. הדרך והסגנון של חלק מהנבחרים כיום לא מוסיפים כבוד לבית המחוקקים, ורחוקים מלשמש דוגמא".

ש: איפה את ממקמת את עצמך מבחינת תומכת/מתנגדת לממשלת בנט-לפיד ?

פינקלשטיין: חלק מהרפורמות שביצעה הממשלה הנוכחית נועדו לשפר את השירות לאזרחים, בלי לפגוע בדרישות ההלכה כגון הרפורמה בתחום התקשורת המאפשרת תחרות חופשית לציבור גדול שהיה כבול בידי מונופול במשך שנים רבות. מאידך, אני מתנגדת להחלטות כמו זו המאפשרת חיבור לחשמל של מבנים שנבנו ללא היתר בחברה הערבית. צעדים מעין אלה מעודדים ומתגמלים עבריינות בנייה והשתלטות על קרקעות מדינה. לנושא זה יש גם השלכות על הפשיעה הגואה בחברה הערבית, מאחר וחלק גדול ממקרי האלימות במגזר זה נובעים מסכסוכי קרקעות. מובן שהייתי שמחה יותר אם הממשלה הייתה בעלת בסיס רחב ומייצג יותר שהיה מאפשר יציבות שלטונית".

ש: העובדה שיש כיום ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה גורמת לך לגאווה, או הדרך בה הגיע לראשות הממשלה דווקא גורמת לך לתחושה הפוכה ?

פינקלשטיין: הציבור הדתי-לאומי שאף שנים רבות להגיע לעמדת הנהגה. ציבור ערכי שתורם כה רבות לביטחון ולכלכלה – טבעי שיתפוס את עמדת רב החובל, אך שנים רבות ציפינו וזה לא קרה. אמנם הנסיבות מעוררות אי נוחות, אבל אני עדיין שמחה שנציג של הציבור הדתי-לאומי זכה סוף סוף להגיע לעמדה זו ומקווה שתקרת הזכוכית הזו נפרצה, ואחריו יבואו רבים נוספים בדורות הבאים".

ש: מצד שני, את רואה באיתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ' את ה'יורשים' של מפלגת המפד"ל ההיסטורית  ?

פינקלשטיין: מפד"ל ההיסטורית חרטה על דגלה מתינות, נועם הליכות והתנהלות בדרכי שלום. תופעות כמו גזענות והכללה של הציבור הערבי אינן מקובלות עלי והן לבטח אינן חלק מדרכה של המפד"ל".

ש: מה קרה לציונות הדתית מאז ימי הפאר שלה ועד לימים אלה, שהיא מורכבת מרסיסי  מפלגות.  האם כיום צריך בכלל מפלגה לציבור הדתי לאומי  ?

פינקלשטיין: הציבור הדתי-לאומי כבר איננו הומוגני כפי שהיה בעבר. קיימת הקצנה לשני הכיוונים ובהתאם לכך יש למעשה התפלגות פוליטית לשני מחנות. כך שמורכב הרבה יותר כיום לחבר את כל הציבור הדתי-לאומי לאותה תנועה פוליטית. שני המחנות דואגים למוסדות החינוך של המגזר ושאר הצרכים שלו, וללא ספק נדרש כח פוליטי כדי לשמור על המוסדות הללו".

ש: מה גורם לכזה ניתוק בין נבחרי הציבור לעם? מחד עליות מחירים, קשיי פרנסה ומאידך התנהלות מנותקת של נבחרי הציבור שלנו, גם בתקופתך היה כזה ניתוק מצד הנבחרים ?

פינקלשטיין: "הצנחה" של חברי כנסת למושב במליאה, ללא בחירות דמוקרטיות בתוך המפלגה, מובילה לטעמי לחלק נכבד מההתנהלות לה אנו עדים. מי שלא חייב נאמנות לחברי המפלגה שבחרו בו, איננו חב להם דבר ולעיתים אף לא למי שבחר "להצניח" אותו.

ש: היית פוליטיקאית ואת שנים רבות אשת חינוך וותיקה ובכירה, איפה תרמת יותר, איפה אהבת יותר לעבוד ?

פינקלשטיין: בכל תפקיד אני מחפשת את הדרך להביא את המירב והמיטב. אינני נרתעת מקשיים – הם מאתגרים אותי. העיסוק בחינוך נתן לי סיפוק רב. אני פוגשת את בוגרי ביה"ס על כל צעד ושעל. רבות מתלמידותי הלכו בדרכי ופנו להוראת אנגלית בהצלחה רבה. בפעילותי בכנסת ובוועדותיה, הצלחתי להשאיר חותם בתחומים שונים: בין היתר, גרמתי לשינוי מהותי בהתנהלות הדירקטוריונים של החברות הציבוריות, באמצעות תיקון לחוק החברות. יצרתי את הדרישה לדירקטורים "בעלי מיומנות חשבונאית פיננסית" במקומם של עושי דברם של בעלי השליטה בחברות. יזמתי חקיקה המחייבת להתקין חגורות בטיחות ולחגור אותן  בכל צי הרכב המשמש להסעות תלמידים. גרמתי לקיצור הליכי אימוץ ילדים, להכבדה על סרבני גט, טיפלתי באינטנסיביות בהשגת התאמות לסטודנטים עם לקויות למידה, ואני נהנית כיום לראות את יישום החוק והתקנות – גם במכללת גבעת וושינגטון, בה אני מכהנת כדיקאנית. בין היתר סייעתי במסירות למסורבות גט, לעובדות במקוואות (בלניות), טיפלתי במגוון רחב מאוד של נושאים ובפניות רבות מאוד של אזרחים. לא החסרתי אף יום דיונים בכנסת והייתי פעילה מאוד בוועדת החינוך, בוועדה למעמד האשה, בוועדה לביקורת המדינה ועוד. יזמתי את הקמת השדולה למען הילד והפעלתי אותה, ויזמתי פעילויות למען תנועות הנוער ועוד. נהניתי מאוד מהיכולת להשפיע לטובה על פניה של המדינה, בה אני דור שביעי מצד אמי. זוהי זכות גדולה".

ש: יש סיכוי לקאמבק פוליטי  ?

פינקלשטיין: אני עסוקה מאוד ונהנית מעיסוקי. איחולי מקרב הלב להצלחתם של מועמדות ומועמדים לפעילות ציבורית, מתוך שאיפה להשפיע טוב על חיי העם היושב בציון, ועל יהודי התפוצות הקשורים אלינו".