המונח רפואה אלטרנטיבית או רפואה משלימה, הוא כינוי לקשת רחבה של טיפולים רפואיים שאינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית המודרנית והם חסרי ביסוס מדעי.

בפרשת השבוע מתואר קוסם בשם בלעם, שנשכר על ידי בלק מלך מואב שנרתע מהצלחות ישראל, מול הכנעני, האמורי והאדומי, ולפיכך הזעיק את בלעם כדי "לקלל" את ישראל, ובכך להחלישם ולגרשם מן הארץ. דמותו של בלעם לוטה בערפל, בלעם חיגר ושתום עין יצא לקלל ונמצא מהלל, מברך ומקלס את עם ישראל באחת התהילות הנשגבות שכמותן לא נאמרו על עם ישראל מפי נביאיהם. בלעם על יכולותיו המאגיות מכריז ותולה את הצלחתו בהסכמת הקב"ה "הדבר אשר ישים א-לוקים בפי אתו אדבר" (שם כ"ב ל"ח), ככל שמתקדם הסיפור, מבין בלעם שכנראה לא יוכל לכוף את רצונו על ד', ובכל זאת הוא נגרר אחרי מעסיקו בלק, שמידי פעם בוחר מקום תצפית חדש על מחנה ישראל, בתקווה ששינוי המקום יועיל. מדוע הקב"ה משתף פעולה עם בלעם? מדוע נגלה ד' אל בלעם? אולי התשובה היא שד' עשה זאת כדי להראות את כוחו מול תעתועי הקוסמות, ובפרט בעולם האלילי העתיק, את ההבדל המהותי בין אלים בדתות הפוליאיתאיסטיות, לד' אלוקי אמת.

הרפואה האלטרנטיבית היא קבוצה רבגונית של שיטות ריפוי ושמירת הבריאות. לכל שיטה במגוון הזה יש היסטוריה משלה, הנחות וטענות ספציפיות וטכניקות ייחודיות. אחדות מהשיטות רואות את עצמן מיועדות לטיפול בטווח רחב של מצבים, ואחרות מתרכזות בהיבט יחיד או בהיבטים ספורים של בריאות הגוף והנפש.

היהדות אוסרת על עיסוק בכישוף ובמאגיה, שימוש בכוחות מיסטיים מטאפיזיים כדי לכופף את המציאות, פסול. חכמינו פירשו את המילה "כשפים" כמי שמתארת את מהותם, "אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים – שמכחישין פמליא של מעלה" (סנהדרין ס"ז ע"ב), מנסים לפעול ולכפוף עולמות עליונים. האמונה היהודית רואה בכוחות אלו ובפנייה אליהם סכנה לאדם, לחברה ולעולם, על כן הרחיקה מהם  "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל…" (רמב"ם ע"ז, י"א ט"ז) גישת הרמב"ם נחרצת מאוד, כל מה שלא נבדק והוכח אסור בשימוש "שכל מה שיגזורו העיון הטבעי מותר וזולתו אסור…ואל יקשה עליך מה שהתירו לצאת בביצת החרגול ובמסמר מן הצלוב ובשן השועל, כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים שהוציא אותם הניסיון…כי מה שנתאמת ניסיונו, אף על פי שלא יגזרהו ההיקש הטבעי מותר לעשותו, מפני שהוא רפואה" (מו"נ ג' ל"ז).

כיום רבים מעדיפים להשתמש בשם רפואה משלימה במקום השם רפואה אלטרנטיבית. זאת כיון שהשם "רפואה משלימה" מבטא את התפיסה המערבית, שלפיה הטיפולים המוצעים אינם באים להיות אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונאלית, אלא להוסיף לה ולהשלים אותה.

קיימת גישה נוספת ושונה מזו של הרמב"ם ביחס לשימוש בתרופות שלא הוכחה תועלתן המדעית, גישה זו מגובה ברשימת תרופות שמובאות בחז"ל ושלא הוכחו אמפירית, "ביצת החרגול", "שן השועל", "מסמר הצלוב" , ו"סלע שעל הצינית", שמשמעותו קשירת מטבע על פצע מתחת לכף הרגל, וכן לחש שהיה נאמר על מי שנתקע עצם בגרונו, הן מקצת דוגמאות לטיפולים משוללי היגיון גישה זו מקורה בבית מדרשם של הרמב"ן והרשב"א, (שו"ת הרשב"א ח"א תי"ג, וכן הרמב"ן בספר תורת האדם שער הסכנה) גישה זו טוענת כי לא כל מה שלא השיג עיונם של הרופאים יש לדחותו. ר' שלמה לוריא הכריע במחלוקת זו שעיקרה כרמב"ם (שו"ת מהרש"ל סי' ג'),  רק במקרה של חולה שיש בו סכנה, "פקוח נפש", ניתן להקל ולסמוך על דעת החולקים שאף הרמב"ם עצמו התיר במקרים מסוימים לפנות אליהם, כשמדובר בחולה שאין בו סכנה אין היתר. על כן נראה שאין להשתמש במינוח "רפואה אלטרנטיבית" – חלופית, אלא "רפואה משלימה", שאינה מהווה אלטרנטיבה לרפואה הקונבנציונאלית, אלא מוסיפה ומשלימה אותה בתחומים מסוימים.

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

בפרשת 'בלק' מופיעה האמרה המפורסמת ביותר, מהקללה שהפכה לברכה. וכך אומר בלעם: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".   מפרש רש"י: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה".

ובילקוט שמעוני (בלק תשע"א) מבואר הדבר: "בשעה שירדו למצרים היו צנועים כל אחד ואחד בתוך אהלו, שנאמר: 'איש וביתו באו' – לא ראובן היה מביט באשתו של שמעון ולא שמעון באשתו של ראובן, אלא כל אחד באהלו צנוע. ואפילו כשהיו ששים ריבוא במדבר כך היו צנועים, ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חברו. כיון שצפה בלעם וירא ישראל שוכן לשבטיו, התחיל משבחן: מה טובו אהליך יעקב".

בנושא גיוס הבנות לצבא מרבים לדבר על העניין הפיסי, וההבדל בין ההשפעה של אותו מאמץ גופני רב, על גוף האיש ועל גוף האישה. זה כל כך פשוט ושכל ישר, שלא צריך הסבר.

בשבוע שעבר פורסם ב'כאן 11' כתבה על חייל וחיילת שלפני 4 שנים מצאו עצמם יושבים בכלא צבאי 20 יום, ובימים אלה הם מתחתנים. (איזה יופי! צה"ל גם הפך למשרד השידוכים הכי גדול במדינת ישראל).

וכך אמר בכתבה הבחור שהיה אז מפקד בגדוד המעורב: "שמים בנות ובנים בני 18 ביחד, מה רוצים שיקרה?…". והוסיף עוד משהו שלא הוכנס לכתבה (דיברתי איתו), ש"כל הגדודים המעורבים זה לא רציני ולא מקצועי".

לא ההבדל ביכולות המבצעיות הוא שורש הבעיה כאמור. הצניעות, האיסור של קירבה יתרה בין בנים לבנות לפני הנישואים, המהווה את הבסיס של הקשר הקדוש בין איש לאשתו, מופר בעצם המציאות שיוצר הגיוס המשותף.

הבנות הדתיות שרוצות להתגייס הן בנות אידיאליסטיות, איכותיות, בנות שרוצות לתרום תרומה משמעותית לעם ישראל. בזה אין חולק. השאלה היא מה המקום הכי נכון לטווח רחוק.

מתנהלת במדינת ישראל כיום מלחמה על התודעה. לא קרב אלא מלחמה ממש. הסרטון הזה והסרטון על מסיימי קורס טיס הדתיים, האחרון, שבו מנסים לומר שהכול בסדר שאין פה בכלל בעיה, היא ניסיון של עצימת עיניים, לעומת מה שקורה באמת.

הדאגה היא לא רק לבנות ולבנים של המגזר הדתי, שיש להם מנגנוני הגנה בעצם המחויבות להלכה. אלא אפילו יותר, לבנים ולבנות של עם ישראל כולו. לפני כמה שנים הייתי בבסיס בצה"ל ובתוך השקם היה שלט גדול, פוגעני ומתירני, שלא קשור כלל לערכי צה"ל או למבצעים בשקם.

לא סתם מצווה עם ישראל על קדושת המחנה: "כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך. והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". גם הבנים וגם הבנות שמתגייסים, והחרדים לדבר השם, צריכים להקפיד לשמור על קדושת המחנה של הצבא הישראלי, כי המציאות שריבנו של עולם ישוב מאחורינו בגלל ערוות דבר הנמצא במחנה ישראל, זו הסכנה הגדולה ביותר הרובצת לפתחנו.

לפני 50 שנה התגייסתי לצה"ל כבחור חילוני. בגיל 24 חזרתי בתשובה. היום במבט לאחור ועל פי הנתונים היבשים והרטובים מדמעות של אושר והודיה לקב"ה, התרומה שלי לצה"ל ולשרות הלאומי היא הכי גדולה מכל חברי החילונים מאז. 7 בנים ובנות חנן אותנו ה' ועוד 31 נכדים ונכדות. אז בראיית התמונה הכוללת אין על הקב"ה ועל תורתו.

בין קודש לחול/ טולי פיקרש

מנותקים 1: לפני מספר שנים יצא לי להיות במשלחת של עיתונאים לכנס של קק"ל בפריז. רגע אחרי שנחתנו בנמל התעופה שארל דה גול ועוד לפני שיצאנו מהטרמינל, ניגש אלינו הקב"ט של הסוכנות היהודית וחילק הוראות: אל תדברו עברית בחוץ, מי שחובש כיפה שיוריד או שילך עם כובע, אל תתקהלו ברחוב. הייתי קצת בשוק, אבל הפנמתי. בתום סעודת ליל שבת שהייתה באיזה אולם די מרוחק מהמלון בו שהינו, החבר'ה הדתיים נערכו לחזור רגלית למלון, מרחק הליכה של שעה. אני זוכר שאנשי האבטחה העמידו אותנו בטור, חזרו על ההנחיה לא ללכת עם כיפה ולא לדבר עברית. בראש הטור עמד מאבטח ובסוף מאבטח נוסף. שניהם החזיקו תיקים. מתוך סקרנות שאלתי אותם מה יש בתיקים, הם לא ענו. אני כבר הבנתי . נזכרתי במקרה הזה בימים האחרונים, בעקבות הדיווחים על אזהרת המסע הדרמטית שפרסם המל"ל לא לנסוע לטורקיה ומי שנמצא שם שיחזור מיידית לישראל. אם מישהו לא הבין עדיין במה מדובר, הגיעו הדיווחים על מעצר סוכנים איראניים על אדמת טורקיה שתכננו לבצע פיגוע ונעצרו ברגע האחרון. כלומר, טרוריסטים איראניים נמצאים פיזית במדינה שהישראלים כל כך אוהבים לנסוע אליה. ל'הכל כלול' המפורסם הצטרפה גם חווית מפגש (אפשרי) עם טרוריסטיים איראנים.

מצד שני, הישראלים הגיבורים לא ממש נבהלו מאזהרת המסע והמשיכו, לפחות על פי הפרסומים, לנסוע כרגיל לאיסטנבול. אמנם גל ביטולי נרשם, אבל עדיין היו כאלה שנסעו. זה שיש משהו בגן הישראלי שהוא מדחיק מציאות אני מבין. אני עדיין מנסה לפענח מה עובר בראש של ישראלי ששומע כזו אזהרה מפורשת ודרמטית, רואה את הדיווחים על הימצאות סוכנים איראנים על אדמת טורקיה ועדיין זה לא מונע ממנו לארוז מזוודות ולצאת לחגיגות הבופה המפורסמות של טורקיה. האם באמת שווה לו לסכן את חייו וחיי משפחות בשביל עוד סטייק, פרגית, סלטים או איזה שייק פירות במסגרת ה'כל כלול' ?? האם באמת הוא ירגיש בנוח להשתכשך במימי הבריכות המפנקות או החמאם הנעים, כשכל העת הוא יודע שזה שעומד מאחוריו בתור לשווארמה המפורסמת יכול להיות זה שיחטוף אותו ואת משפחתו או חלילה ירצח אותם ?? האם זה ביטחון עצמי מופרז או שמא ניתוק מהמציאות ? ונניח שאותו בעל משפחה כבר שילם על החופשה וחושש שלא יחזירו לו את כספו, האם זה שווה לסכן את חיי המשפחה שאולי לא תזכה חלילה לעוד חופשה בשנה הבאה ? עד כמה יכולה חופשה כזו להיות מהנה וכיפית, אם מראש אותם 'נוסעים אמיצים' מספרים כי הם לא ידברו עברית, הם לא יתקהלו בשווקים, הם יהיו ערניים וכול'.. הישראלים הרי ידועים בשיטת ה'סמוך יהיה בסדר'. "הכל כאן כרגיל", סיפרו האמיצים שלא היו מוכנים לוותר על ה'כל כלול' הטורקי. גם הישראלים שנחתו ב- 18/7/2012 בבורגס שבבולגריה והיו על אוטובוס שייקח אותם למלונות היו בטוחים ש'הכל בסדר' עד שמחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס.

מנותקים 2: בימים שבקואליציה עוד ניסוי והפעילו לחץ לא מתון על ה'מורדים' להתפטר מהכנסת כדי שזו תוכל להמשיך לקרטע עוד כמה ימים או שבועות, הם טענו ש"הם פועלים בניגוד לרצון הבוחרים שלהם". זועבי וגנאיים  היו חייבים, אליבא דבנט, לפיד והורביץ' להחזיר את המנדט, כי הם פועלים בניגוד לרצון הבוחרים שלהם שרוצים בהמשך הקואליציה הזו. זה בהחלט טיעון מעניין, רק מה לעשות ובראש הממשלה עמד (צריך להתרגל לשעבר) יו"ר מפלגה שהפר כל הבטחה לבוחרים שלו. אם בנט שבניגוד מוחלט לרצון בוחריו הקים ממשלת שמאל- מרכז היה יכול להמשיך לכהן, אז למה שגנאיים וזועבי לא יעשו אותו דבר. אם ה"הבטחה הליבתית" של בנט הייתה להוריד את נתניהו מהשלטון, הרי ש"ההבטחה הליבתית" של גנאיים וזועבי הייתה שלא יצביעו בעד חוקים הנוגדים את צו מצפונם. הבטחה ליבתית זו הבטחתה ליבתית, אין ממנה דרך חזרה.

מנותקים 3: לפני קצת יותר משנה נפתלי בנט החליט להתנתק מבוחריו. במהלך השנה וקצת שכיהן כראש ממשלה , בנט התנהל בניתוק מוחלט ממצביעי הימין ששמו ימינה בקלפי, התנתק ממרבית הבטחותיו לבוחר ויש שיאמרו שהתנתק גם מהמציאות עם פרשות וולט והמבצר ברעננה. קצת אחרי שנה, הכנסת פוזרה ובנט הודיע על פרישה. מסקנה- נבחרי ציבור חייבים להיות קשובים ולא מנותקים ובעיקר לא לחשוב שעם הרבה ליטוף תקשורתי , אפשר לסובב ולצחוק על כולם. בסופו של דבר, הצדק והאמת מנצחים.

בין קודש לחול/ טולי פיקרש

מחנה הימין, בצדק, לא שוכח ולא סולח לנפתלי בנט. בשר מבשרו של המחנה (יותר נכון היה בשר מבשרו של המחנה) מקים במו ידיו וידיו חברים איילת שקד, ניר אורבך וכול' ממשלת מרכז שמאל עם מרצ, העבודה ורע"ם, זה לא דבר שאפשר לקבל, אפילו במונחים של הפוליטיקה הישראלית. אני לא אשתמש במונחים של 'בגידה' אבל הקמת ממשלת לפיד-עבאס- בנט הייתה אגרוף בבטן עבור רבבות אנשי מחנה הימין, חלקם הצביעו לבנט אחרים לא האמינו שיעז לעשות את המהלך, ועל זה הם לא מוכנים לסלוח.

אבל אם מניחים לרגע בצד את האמוציות, תחושת האכזבה והעלבון, ומנתחים את ההחלטה של בנט בצורה קרה, מדובר במהלך מחושב של פוליטיקאי שקיבל הזדמנות של אחד לטריליון לזכות בתואר 'ראש ממשלת ישראל' עם מפלגה שנכנסת כולה באוטו וכזה שבמודע היה מוכן לשלם מחירים כבדים מאוד, העיקר לקבל את התפקיד.

מצד שני, מדהים ומרתק לראות מה עובר על השמאל בימים אלה. יונית, נאמר זאת כך. כבר הרבה זמן שלא נראתה רפיסות כזו במחנה השמאל במדינת ישראל. הם יצהירו הצהרות, יגישו הצעות, ינהלו קרבות מילוליים מול הימין, יתדרכו ש'או טו טו' הם מאבדים את זה, אבל בשורה התחתונה- כמעט מדי יום הם בולעים עוד צפרדע ועוד אחת, מבליגים ושותקים, רואים כיצד אג'נדות ימניות משתלטות על סדר היום של הממשלה והקואליציה, רואים כיצד הדברים עליהם נלחמו באופוזיציה וחלמו לממש בשבתם בקואליציה, נשארים על 'מדף ההבטחות שלא קוימו' אבל הם לא יעזו לחלום על פירוק קואליצית בנט- לפיד- עבאס. ניצןן הורביץ' כבר ראה כיצד בועטים את הנחייתו לאפשר הכנסת אוכל חמץ בפסח לבתי החולים, רק בגלל מחאה של ח"כ עידית סילמן; מירב מיכאלי ניסתה, כך פורסם, להעביר בקבינט החברתי- כלכלי הצעה להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. עד שהמידע הגיע לבנט וזה הורה מיד לעצור את הדיון, ומיכאלי נאלצה למשוך את ההצעה ואף להסביר שחלילה לא התכוונה להפיל את הממשלה. החלום של ארגוני השמאל הקיצוני ונציגיהם בכנסת לראות את חומש ואת הישיבה בחומש מפונים הולך ונגוז, לפי שעה. שר הביטחון, בני גנץ, בשר מבשרו של השמאל- מרכז משיב בשם המדינה לעתירה כי ה'יישוב יפונה' אבל לא ברור מתי… ועדת השרים לחקיקה  אישרה הצעת חוק של האופוזיציה האוסרת על הנפת דגלי מדינות אויב ובכלל זה דגלי הרשות הפלשתינית באוניברסיטאות, למרות מחאת שרי השמאל. גם אם בסופו של דבר, ההצעה לא תקודם, עמדות השמאל שוב לא נספרות.

השאלה היא מדוע ? מדוע מוכנים ניצן הורביץ, מירב מיכאלי, תמר זנדברג וכול" לספוג ולספוג, העיקר להישאר בשלטון. זה לא שהם לגמרי נטולי הישגים, אבל דברים שיקרים לליבם, נדחפים עמוק עמוק לארון ההבטחות שלא מומשו וכנראה גם לא יקוימו, הכל בשם תחזוקת או המשך החייאת 'ממשלת השינוי' הנמצאת במצב קשה כבר תקופה. יש לכך הסבר אחד. כל חבורת השמאל הזו יודעת היטב שהם קיבלו מתנה מבנט, שקד, אורבך וחבריהם שספק אם תחזור ב- 20 השנים הבאות. גם הם יודעים כי בכנסת קיים רוב ברור לימין, שרוב העם מחזיק בעמדות של ימין או ימין מתון, והבוננזה שנפלה עליהם, בדמות חזרה לשלטון אחרי שנים רבות מאוד באופוזיציה, ספק אם תחזור בעתיד הנראה לעין. אז נכון שההסבר שלהם לציבור הוא ש'הם מוכנים להבליג הרבה, העיקר לא לראות את נתניהו חוזר לשלטון'. זה אכן טיעון נכון מבחינתן, אבל נדמה לי שיותר מאימת חזרת ה'ביבי' , הם רוצים לאחוז עד כמה שאפשר במנעמי השלטון, ברכבי השרד, הלשכות המפוארות, הטיסות המפנקות לחו"ל וכול'. כמו שילד שנכנס לחנות ממתקים אחרי שנים שההורים אסרו עליו  ועכשיו הם רק רוצה לזלול ולזלול עוד ממתק ועוד ממתק, זו, לדעתי, התחושה שמלווה גם את שרי וחברי מרצ, העבודה , יש עתיד ואולי גם כחול לבן.

מה שמדהים הוא שהציבור ששלח אותם לכנסת לקדם את האג'נדה של השמאל, מוכן להבליג ולשתוק, לא לבקר ולא ללחוץ על נבחריו ש'יתחילו לעבוד' ולקדם את המטרות שלשמם נבחרו, העיקר לא לראות את נתניהו, אמסלם, רגב ,כץ וחבריהם חוזרים לשלטון. ארגוני שמאל שמיררו לנתניהו וחבריו את החיים, שיצאו שבת אחרי שבת לבלפור, שותקים עכשיו כמו דגים בים. מי יודע, במציאות כזו, אולי בכלל האינטרס של הימין, צריך לאפשר לממשלה הזו להמשיך להתקיים.

'בניך' הם 'בוניך' – שבא עמהם שפע

הצדיק הרב אליעזר פאפו בספרו הידוע "פלא יועץ" (ערך פריה ורביה) הביא, שיש אנשים היושבים בערי אדום [ארצות המערב] שחוששים לצער גידול בנים או לפרנסת הבית, ומפני כך הם חפצים במעט בנים. וכתב 'לו חכמו ישכילו' כי התועלת הבאה לאדם מתולדותיו – גדולה היא מאוד! וראוי לטרוח בשבילה טרחה מרובה! והחושש בשביל הוצאת הפרנסה, הרי זה מקטני אמנה, שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, והוא נותן לחם לכל בשר.

יתירה מכך, השפע והברכה הראויים לאדם, יורד אליו ירד עם בוא ילדיו לעולם. סוד זה גילה המקובל הרב סלמן אליהו זצוק"ל: "עת דודים לגלות סוד זה אשר הוא הרגשתו בתחתונים אצל בני אדם, כי כאשר ההורים מולידים בן, מוכרח הוא שמביאים עם הילד לצורך אביו ולצורך אמו דבר אשר לא היה להם עד עתה, והוא או דבר של עושר, או דבר של חכמת התורה ועבודה ביראת ה', כל אחד כפי זכותו. ואם נשאר הילד קיים, אז אותו דבר שהמשיך לצורך אביו ואמו גם כן נשאר קים אצלם וכו'.

וזהו שאמרו זכרונם לברכה 'אל תקרי בניך אלא בוניך', רצונו לומר, בניך הם הבונים אותך ועושים לכם בנין דהיינו יתרון העושר, או של פרנסה או של דבר אחר. וזה הדבר מנוסה אצל כל באי עולם כולם, ואם יזכור – יראה בעצמו שהיה אצלו יתרון איזה דבר בכל עת הולדו של ילד אחד מילדיו. ואם לא יזכור ויכחיש הדבר – יתן דעתו עליו מכאן ואילך, ואין צריך ראיות לדבר המנוסה".

צער גידול בנים – מכפר על צער אחר

איגרת נפלאה כתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל לנשים המדמות בדעתן שלא ילדו הרבה בנים, בכדי להקל מעליהם עול החיים, ולאחר שכתב שמצד המציאות אין הדבר כן, וכמה מעלות טובות כשיש משפחה גדולה, הוסיף והתייחס לגבי עצם מחשבה זו להסיר עול וצער גידול בנים:

לכל אדם נקבע מן השמים בראש השנה ויום הכיפורים לכמה שמחה וששון יזכה במשך שנה זו, ולעומת זאת כמה מנת יסורין וסבל חלילה. ואין שום אפשרות להשתמט מהם ולשנותם. ואם אדם ישתמט מאיזה עול המביאו לידי סבל – יצמח תחתיו סבל אחר, ומנת העונג ומנת הסבל הנגזר לו – לא יפחת ולא יתוסף אפילו משהו.

והרבה שלוחים למקום ברוך הוא, כל מיני מחלות רחמנא ליצלן, דקדוקי עניות ר"ל, בזיונות מבית ומחוץ, קטטות ומריבות בין בעל לאשתו או עם שכנים ושותפים וכיו"ב, לחץ של בעלי חובות קנאה ושנאה, דכאון – לפעמים על ידי סיבה ולפעמים בלא שום סיבה, אבידת החן, שעמום, תשוקות נוראות דוקא למה שאי אפשר להשיג בשום אופן, וכהנה וכהנה סבל ועינוי לאלפים ה' ישמרנו, ושום תחבולות שבעולם לא יועילו לגרוע או להוסיף מנת הסבל שנגזר מן השמים.

אמנם בידי האדם לקבוע אם את מנת הסבל יזכה לקבל בדברים טובים. ואם יקל לעצמו עול החיים במניעת הריון וגידול בנים, ה' יודע איזו עול וסבל אחר יבוא תמורתו, מיד או לאחר זמן מה. הכלל אין לאדם לעשות שום תחבולות נגד סדר החיים הטבעי שיסד הקב"ה בעולמו.

מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס

בראש של איציק / יצחק כהן,

פעיל חברתי ואקטיביסט של המקלדת

לא יודע להסביר זאת, אבל תמיד ריתקה אותי עד הצחיקה, תופעת 'החזרה בתשובה' המהירה , של כל מיני מפורסמים, שמצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. זה יכול להיות עבריין כבד, עבריין זוטר, זמר שהעלים הכנסות, מפורסם שמעד בדרך כזו או אחרת בפני החוק ולא עלינו גם כאלה החשודים ברצח, בהרג בשוגג וכול'. כמעט תמיד, בדיון הראשון הנאשם יופיע רגיל, בדיוק הבא, כיפה גדולה לבנה או שחורה מכסה את ראשו, לדיון השלישי הוא כבר יגיע גם עם ציצית. ראיתי באיזה כתבה באינטרנט בעניינה של ענבל אור, אליה אתייחס בהמשך, ציטוט של עו"ד עודד הכהן שייצג בעבר את אור, מתייחס לתופעה וקורא לה 'מחלת הציציתיס'.  "כולם בטוחים שאם יגלו סימני דת, באיזשהו מקום בית המשפט יתייחס אליהם יותר טוב…".

אני באמת לא מאחל לאף אדם להגיע לסיטואציה כזו שהוא נזקק לחבוש כיפה או ללבוש ציצית, כדי להינצל מאימת הדין. אבל אותי תמיד עניין, מי הם אותם עורכי דין שממליצים ללקוחות שלהם, בשעתם הקשה, לנהוג כך. הם באמת מאמינים שהשופטים ישתכנעו מהליך הבזק של ה'החזרה בתשובה' שאותו נאשם עבר ? הם באמת משוכנעים שזה יכול להשפיע על השופטים או דעת הקהל בחוץ ? מאיפה בכלל נולדה האמונה או המחשבה שכיפה לבנה גדולה או ציצית שהונחה על בגדיו של הנאשם או החשוד, תביא לזיכויו המלא או החלקי או בכלל תשפיע על שיקול דעתו של השופט ?? אחרי הכל, לצערנו, יש גם חובשי כיפות ואפילו רבנים שהואשמו בעבירות כאלה ואחרות וחלקם אף ריצוי עונשי מאסר. אז אם לפי השיטה של 'מחלת הציציתיס' כפי שמכנה אותה עו"ד עודד הכהן, האם במקרה שלהם , צריך להתבצע נוהל הפוך ? אם הם עברו את העבירות, בהיותם דתיים ומאמינים, אולי עליהם להוריד את הכיפה, את המגבעת , את הציצית ואולי אפילו לגלח את זקנם ?? אולי ככה השופט יפחית מחומרת העונש, אם 'ייווכח' שהם 'חזרו בשאלה' ??

אני כמובן כותב את הדברים כדי להדגיש את האבסורד שבאקט הזה, שלא משנה כמה יכתבו וידברו עליו ונגדו, ימשיך להיות חלק בסיסי מהנחיות עורכי דין, ללקוחותיהם השונים. חזרה בתשובה היא עניין רציני, כבד משקל, מבוסס על שינוי פנימי אמוני שלעתים לוקח שנים ודורש עובדה מעשית ואמונית רבה. מעניין, מה יקרה אם יקום שופט יום אחד ויחליט לקנוס בסכום נכבד את הנאשם או את עורך דינו, ב'הטעייה מכונת' של השופט ? מעניין אם גם אז, ימשיכו אותם עורכי דין ממולחים לנקוט בצעד הזה, שלפחות לדעתי, יותר פוגע ממועיל לתופעת החזרה בתשובה המבורכת.

ועכשיו אני רוצה לגעת בתופעת ענבל אור. כולכם מכירים, מן הסתם, את השם. אשת הנדל"ן המיוחצנת שהאימפריה שהקימה קרסה בשנת 2016 והוגש נגדה כתב אישום בשל עבירות מס ועבירות מרמה, ובימים אלה מתנהל משפטה. נתקלתי לאחרונה בכתבה אודותיה, ומסתבר שגם היא "חזרה בתשובה", הולכת בבגדים צנועים וכיסוי לראשה. מקורביה טוענים כי הכל אמת ומדובר בחזרה בתשובה לכל דבר. מסתבר שבשנת 2018 לדבריה, היא חוותה מוות קליני, שבעקבותיו, החליטה לחזור בתשובה. היא הוסיפה לשמה שם אמצעי מרים, והחלה לפקוד קברי צדיקים ובתי כנסת. היא אפילו סיפרה בחודש שעבר לאיזו תוכנית אינטרנטית כי "הגעתי לעולם כדי לגאול את עם ישראל. אני לא אדם רגיל, את יכולה לקרוא לזה משיח, אני זו שאוביל את עם ישראל לגאולה, ליציאת מצרים בע"ה, הגעתי הנה לשליחות הזו בלבד". יש כמובן גם מי שיגידו שמשפטים כמו שאור השמיעה מלמדים על התמוטטות נפשית. אני לא נכנס לנפשו של בן אדם. מה שכן, תהיה ההכרעה בעניינה אשר תהיה. אם יום, שבוע או חודש אחרי, נראה את ענבל אור, שוב, משוחררת מהכיסוי ראש או הבגדים הצנועים,  מישהו חייב לקום ולהגיש נגדה תלונה על הונאה ושיבוש הליכי משפט או כל סעיף אחר שיתאים. בהחלט יכול להיות שהיא חזרה בתשובה, אבל אם חלילה יתברר שלא, ענבל אור הלכה צעד אחד רחוק מדי, עם תופעת ה'ציציתיס' או במקרה שלה ה'שביתיס'…

שבת שלום, חברים. בע"ה ניפגש גם בשבוע הבא עם עוד תובנות שרצות רק בראש שלי.

תארו לעצמכם יהודי שומר תורה ומצוות שמציעים לו בשר
חזיר. אפילו אם הוא רעב מאד הוא לא יתגרה מזה, כי הוא מגעיל
אותו ביותר, אפילו אם הבשר הזה בושל על ידי השף הטוב
בעולם, ומיליוני נוכרים מזילים ריר רק למראהו. המוח שלנו
מאולף מגיל קטן שהחזיר הוא 'חזיר', גועל, משהו שאין שום
אפשרות שייכנס לתוך הפה. הוא מחובר עם תחושות הקאה
וקבס. קישרנו לחזיר כל דבר מגעיל, אפילו התנהגות לא יפה.
ובכן, אפשר לאלף את המוח מחדש.

כל חיינו מבוססים על אילוף. ילד שאביו אמר לו שכסף
אינו גדל על העצים, יאגור שטרות מתחת לבלטות בעבודה
מאומצת בכל ימי חייו, כי המוח שלו תוכנת שכל מה שקשור
ל'ביזנס' יביא רק סבל ועוני, 'כמו שקרה לדוד ההוא', אלא אם
כן ישנה מישהו את תפיסת חייו. ילד שראה את אביו עושה
עסקאות, קונה ומוכר, שוכר ומשכיר, יעשה זאת באדישות
כשיגדל.

אם תציעו לתלמיד חכם השקוע בתלמודו ללכת לקולנוע, הוא
יזרוק אתכם מכל המדרגות. האם אין הוא בנוי מאותם חומרים של
מיליארדי האנשים המשוטטים בכדור הארץ המכורים למדיה?
בנוי – אבל הוא נבנה אחרת! אצלו הוגדר שזהו מוקצה מחמת
מיאוס, בזבוז זמן, ועוד ועוד.
אמנם המוח שלנו מעוצב, אבל אנחנו יכולים לשנות את
העיצוב. אותה מחשבה שפעם הפרישה דופמין, תהיה לבסוף עפר
ואפר.
בכוח הדמיון, שוב ושוב ושוב, לקשר אותה לסבל ולגועל, עד
שלבסוף אפילו אפר לא תהיה.

מדוע דרושים כל כך הרבה תרגולים, כל בוקר וכל לילה?
סיימתי פגישה של שעה וחצי עם אדם
הסובל מהתמכרות קשה. הוא שמע את דברי בקשב רב, ואחרי
שסיימתי הוא התנשף בכבדות ושאל בעצב: ר' משה, כאלו
תירגולים אינטנסיביים?

אמרתי לו: ידידי היקר, עשרים שנה עשית תירגולים לחבר את
המעשה להנאה, וכעת אתה מתלונן על תרגולים אינטנסיביים ?

אין ספק ששאלתו של אותו אדם אינה נובעת מזלזול, אלא
מחשש אמיתי שהוא לא יצליח לעמוד במשימה.
ובכן, בשורה מדהימה ממתינה מאחורי הפעם הראשונה שבה
תפעילו את הדמיון:
כגודל ההנאה = עומק הדמיון
הפעלת הדמיון אינה קשה ואינה מאמץ כלל! להיפך! אחרי
שנכנסים לעניין מגלים יצירתיות מדהימה.

דוגמאות מעשיות
מטופל אחד סיפר לי שהוא בנה בדמיונו בריכה מלאה
צואה, במקום סגור וחנוק, מדיפה ריח נורא ואיום; ובכל
פעם שעולה בהרהוריו מראה לא צנוע, מיד הוא קופץ
בדמיונו לתוך הבריכה. הוא אילף את המוח שלו להפסיק
לקשר את המראה עם הנאה.

ל. מ. התקשה להתמודד עם התמכרות לאכילה מופרזת.
בפגישתנו הבודדת לימדתי אותו על המוח של האדם,
החותר להשיג הנאות גם אם הן כרוכות בסבל, ולפיכך
עלינו למחוק מהמוח כל הגדרה המקשרת בין ההתמכרות
להנאה. חשוֹב שאתה הולך על נעצים כשאתה אוכל וופלה,
ונטפי ביוב לכודים בין העטיפה לוופלה.

כמה שבועות אחרי הפגישה הבודדת הוא שלח לי מכתב
שהוא הזדהה מאד עם הדברים, ונוכח לדעת שבאמת
אפשר לאלף את המוח; וכדי להטמיע את האילוף יותר,
הוא לקח את הוופלים האהובים עליו והניח אותם במקום
גבוה שצריך סולם כדי להגיע אליו, וגם הניח עליהם שק
כבד. התרגשתי מאד, כי הוא קלט את הרעיון שצריך
לקשר סבל להתמכרות.

יש אנשים שירגישו שכדאי להם לחבר את ההתמכרות
לרגש הפחד, והוא ישפיע עליהם יותר. דמיינו את עצמכם
נמצאים ליד הבית שלכם, ולפתע נשמעות צפירות מרחוק.
אורות כחולים מתקרבים מכל עבר, דמויות חסונות
קופצות מהניידות, ואוזקים אתכם מול בני המשפחה וכל
השכונה. איזה פחד, איזו בושה.
הגיע אלי בחור שהיה מכור להתכתבויות. נתתי לו תרגילים
לדמיון אבל הם לא השפיעו עליו. בפגישה השלישית הוא

הגיע מאושר. הוא הבין את השיטה וקלט שהוא זקוק
למשהו מציאותי מלווה בחוש הריח. הוא התפרע לגמרי
והכניס צואה לתוך קופסה קטנה שהחזיק בכיסו, ובכל
פעם שחשב על ההתמכרות, הוציא מיד את הקופסה, פתח
את המכסה ושאף מלא נחיריו!

ד.ו. לא הפסיק לתלוש את שערותיו. הכנתי לו תמונת
פוטושופ ובה רבע זקן בלבד, כדי שיתלה אותה במשרדו.
התמונה הזו היתה מול עיניו ויצרה חיבור חזק מאד בין
ההתמכרות לבין מבוכה ובושה.

לאדם אחר שהתמודד עם התמכרות זהה הצעתי שבכל פעם
שהוא חש את קצות אצבעותיו מדגדגות בדרך לתלישת
שערה, ידמיין את אשתו בוכה כי היא מתביישת ללכת איתו
ברחוב. האיש הטוב הזה חיבר בין הבכי של האדם היקר לו
בעולם לבין ההתמכרות, והיום הוא עטור בזקן עבות.
הדמיון חייב להיות חוויה אמיתית מלווה בתנועות. אני
הלכתי ברחוב ועשיתי תנועות קטנות לא מורגשות, כאילו
אני יורק, כשרק נזכרתי בהתמכרות שלי.

אם אתם באמת רוצים לצאת מההתמכרות, אל תנסו רק את
הרעיונות שקראתם עכשיו, אלו הן רק דוגמאות כדי לעורר אתכם
לעשות את מה שמתאים לכם ביותר.
המציאו פתרונות בעצמכם!

הרבה מאד רגשות מפעילים אותנו. קחו את הבושה למשל, יש
לה תפקיד גדול מאד בהנעה שלנו. חִשבו על הבושה הנוראה
המציפה את מי שמתגלה בקלונו לעין כל. חיזרו על כך בדמיונכם
פעם אחר פעם, ותראו איך המוח שלכם מתרחק מהרצון לחזור על
ההתמכרות, כמו שמי שחוש הריח שלו פועל מתרחק מבור ביוב.
לכל אחד מאיתנו יש משהו שרק הוא יודע כמה הוא משפיע
עליו. השתמשו בו כדי לגאול את עצמכם.

אם תחזרו פעם אחר פעם על הדמיון הזה ותקשרו אותו
להתמכרות שממנה אתם רוצים להיגמל – המוח שלכם לא יוביל
אתכם לשם, הוא אינו רוצה שתסבלו.

אפשר לקנא בכם על ההרגשה שתאפוף אתכם כאשר תפעילו
את הדמיון. אתם תהיו מאושרים, מפני שמיד תחושו את התוצאות
המדהימות! זה בדוק! כבר בפעם הראשונה תרגישו שחלף תהליך
בלתי פוסק של חיזוק ההתנייה המקשרת את ההתמכרות להנאה,
ההתמכרות מתחילה להתרחק. אין היא גדלה והולכת, המפלצת
שאיימה לבלוע אתכם, אלא היא קטנה והולכת. יידרש זמן עד
שתשמידו אותה, אבל איזו הרגשה מופלאה היא להרגיש שהמושכות
בידיכם. מי יודע כמה שנים היא שלטה עליכם, וכעת בפעם
הראשונה בחייכם, תרגישו שאתם השולטים, אתם המחליטים.
אתם תיהנו לדמיין. לא תאמינו איזה דמיון עשיר מסתתר

בקרבכם, ממתין לרגע שתתנו לו את פקודת ההסתערות. תארו
לעצמכם שבוי שהצליח להתנפל על השובה האכזרי, והוא מנחית
עליו מכות בזו אחר זו עד שהוא מצליח להכניע אותו ולגרום לו
שלעולם לא יוכל לעולל לו כך פעם נוספת. זהו בדיוק מה שתרגישו.
עוד דמיון – עוד אגרוף; עוד דמיון – עוד מכה; עוד, ועוד, ועוד, על
כל מה שעולל לכם ועל כל מה שרצה לעולל לכם.
לפתע תרגישו שאתם חיים!
זו תהיה הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות שתרגישו את
החיים!
חייכם בידיכם!
חייכו!

משה טרייטל הוא יושב ראש ארגון הגומל המאמר מתוך  רב המכר "כיצד להיגמל

מהרגלים שליליים ומהתמכרויות " בעריכת הרב נחום צבי מנדלסון

זה כבר הפך למסורת. בכל ליל שבועות, בזמן שבתי הכנסת ובתי המדרש, עמוסים ביהודים המקדישים את הלילה ללימוד תורה, גמרא, דרשות והרצאות, מתקיימים ברחבי הארץ מפגשים ליליים בין ציבור דתי, מסורתי ובעיקר חילוני, שמבקשים אף הם להשתתף ב'תיקון ליל שבועות' אבל כזה שיעסוק יותר בקירוב לבבות ואיחוי הקרעים בחברה. יש לברך על מסורת זו, שהולכת וגדלה משנה לשנה. במיוחד במציאות בה אנו חיים, ערב אחד בשנה שכמעט כל עם ישראל מתכנס, מי בבית הכנסת ומי במפגש אינטלקטואלי בקיבוצים או בתיאטרון 'צוותא' בתל אביב, תחת הכותרת 'הלימוד המרכזי' או 'תיקון ליל שבועות הגדול', בהחלט יכול לתרום לשיפור האווירה העכורה ממילא ששוררת כאן בשאר ימות השנה.

כותרות המפגשים כמו זה המתקיים ב'צוותא ' בתל אביב היא הרצון "לאחות את הקרעים והשסעים בחברה ולקדם שיח והידברות בין כל חלקי העם". משתתפים בו ובמפגשים דומים במקומות אחרים אלפים מכל גווני הקשות הציבורית. שרים, חברי כנסת, רבנים, עיתונאים, אנשי תרבות, מובילי דעה ועמך ישראל משמאל ומימין, דתיים וחילוניים.

אפשר להעריך שרבים מאותם משתתפים לא נמנים על הציבור הימיני, יותר סביר להניח שחלק לא מבוטל מהם אף מצביע בבחירות למפלגות שמאל ובמיוחד למפלגתו של יאיר לפיד 'יש עתיד'. למה אני מדגיש דווקא את מפלגתו של החליפי. כי חלפו כבר מספר שבועות מאז אותו רעיון מדהים שנתן לחדשות 12, בו אמר בסגנונו היהיר משהו, בצורה הכי פשוטה, קרה וברורה כי הוא לא שולל אפשרות שהקואליציה תסתמך על הרשימה המשותפת כדי להעביר את התקציב הבא, ועדיין לא הצלחתי להתאושש. אני זוכר שישבתי מול מסך הטלוויזיה, שמעתי את הדברים ונותרתי בהלם במשך דקות ארוכות. יושב פוליטיקאי זחוח, שתמיד לבוש בקפידה, אבל מקפיד פחות להגיע לטקסי יום הזיכרון, ומסביר לנו בנונשלנטיות כזו, כי אין לנו בעיה ל'צלוח הצבעות' כמו התקציב (ואולי בהמשך על כל ההצבעות) בעזרת קולותיהם של חברי הרשימה המשותפת, ששניים מחבירה הם כסיף וטיבי שמתעמתים ומכים שוטרים ואחת המפלגות המרכיבות את הרשימה, כידוע, היא מפלגת בל"ד. מבחינת לפיד הסכנה הגדולה למדינת ישראל היא לא קואליציה רעועה, נעדרת רוב פרלמנטרי המתכוונת להיעזר בחברי כנסת שהאשימו את חיילי צה"ל ב'רצח' עיתונאית, שאחד מחבריה בעבר הבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים בכלא ואולי המוכר מכולם, עזמי בשארה, נחשד בריגול לטובת החיזבאללה וממשיך מקטאר להפיץ את שנאה ואנטישמיות כלפי מדינת ישראל, אלא איתמר בן גביר. כן כן, מבחינת לפיד "הסכנה הכי גדולה למדינת ישראל היא ממשלת בן גביר- ביבי".

אני בהחלט מברך על מפגשי 'תיקון ליל שבועות' בהשתתפות אנשי שמאל וימין, אבל אם חלפו מספר שבועות מאז הודיע לפיד (גם אם לא במילים מפורשות) כי מבחינתו בל"ד לגיטימית ובן גביר לא, והמדינה לא הזדעזע ואף אחד מחבריו בשמאל- לא קם ואמר לו- עד כאן !! יש גבול לאובססיה האישית שלך למחוק את ה'חליפי' ולהישאר עם רק עם התואר ראש ממשלה, אני לא באמת רואה טעם במפגשים כאלה. השבר האידיאולוגי, שעיקרו באשמת 'ימינה', הוא כה עמוק ורציני, ששום מפגש 'הידברות' וזריקת סיסמאות על 'איחוי קרעים וקידום הידברות בין חלקי העם' לא יצליחו לרפא את המצב.

רבים מאשימים, בצדק, את נפתלי בנט בהפרת כל ההבטחות לבוחריו. הוא הרוויח ביושר את המתקפות נגדו. אבל שיהיה ברור. החליפי יאיר לפיד, הפר לא פחות הבטחות מבנט, אולי יותר. אם בשביל להגיע לכורסה הנכספת של ראש הממשלה הוא מוכן ל"היעזר" בבל"ד ושאר חברי הרשימה המשותפת, מי יודע מה יהיה כאשר הוא יהפוך לראש ממשלה בפועל ?? האיש כבר הוכיח כי אין לו שום בעיה לחצות כל קו אדום, בדרך למימוש שאיפותיו האישיות.

רבים בימין כעסו על חברי ה'ציונות הדתית' שלא היו מוכנים בזמנו ל'הבליג' או ל'הסכים' לכניסת רע"ם לממשלה בראשות נתניהו. כאשר אנחנו רואים היום את השפל המוסרי אליו הגיעה ממשלת בנט-לפיד-עבאס, שנשענת על 'מועצת השורא' או מקבלת הוראות ממלך ירדן לגבי הר הבית (גם אם הם יכחישו זאת) וביום שחבריה מאשימים את חיילי צה"ל ב'רצח' עיתונאית, שר החוץ של מדינת ישראל מודה בראיון טלוויזיוני כי אין לו בעיה להיעזר בקולות 'הרשימה המשותפת' בהצבעות, זה אולי המקום לבקש סליחה מחברי 'הציונות הדתית' שהזהירו בדיוק, מהמציאות המוטרפת, המתרחשת ממש בימים אלה.

פעיל חברתי ואקטיביסט של המקלדת

אחרי שנתיים של היעדרות (לפני שנתיים קורונה ואשתקד מבצע 'שומר חומות') אני מתכוון לחדש את מסורת תפילת הוותיקין בשבועות מול שריד בית מקדשנו, הכותל המערבי. אני כותב שורות אלה וההתרגשות אוחזת בי. האדרנלין זורם ואני כבר סופר את הדקות.

עבורי ואני מניח שעבור רבים אחרים, תפילת וותיקין בשבועות היא סוגל פסטיבל יהודי. מגיל צעיר מאוד אני זוכר את עצמי עושה עם עוד רבבות מתפללים, ירושלמים ולא ירושלמים, חובשי כיפות שחורות לצד סרוגות, צעירים לצד מבוגרים, אמריקאים לצד צברים, בקיצור מכל גווני הקשת הדתית, מסורתית יהודית. קשה לתאר במילים את החוויה הכל כך ייחודיות הזו. המוני אדם נוהרים בשמחה, בשירה ובריקודים, לקיים את מסורת התפילה באשמורת הראשונה של הבוקר, אחרי שהיו ערים כל ליל שבועות, מי בלימוד, מי בשמיעת הרצאה ומי בשחה ערה עם החברים. אני אישית, משתדל בלילה הקדוש הזה להגיע לקבר דוד המלך הסמוך, ולומר במקום את הספר התהילים שהוא חיבר. לא יודע להסביר זאת, אבל לאמירת התהילים בליל שבועות, יש תחושה שונה, מאמירת אותו ספר בשאר ימות השנה. אולי זה קשור לאווירת ההתעלות, לעובדה שאני נמצא סמוך לציון של דוד המלך ואומר את הספר שחיבר, באמת התרוממות רוח שקשה לתאר במילים. אגב, היו שנים שהייתי מביא אתי לפחות 2 פחיות של משקה אנרגיה (לא עושה פרסומת אתם יודעים למה אני מתכוון) כדי להעיר את עצמי ככה בשעות הקטנות של הלילה, כאשר העיניים מתחילות להיות כבדות והפה בעיקר מפהק. אבל בשנים האחרונות אני מגיע עם כזו אנרגיה טורבו, שאני כבר לא צריך משקה אנרגיה. ספר התהילים הוא ה'אנרגיה' הכי טובה באותו לילה. אגב, זה מדהים לראות כמה המוני אנשים זורמים לקבר דוד המלך כל ליל שבועות ומשם ממשיכים לתפילת הוותיקין בכותל המערבי.

כולי תפילה ותקווה שהמצב הביטחוני יהיה שקט כי יש לי הרגשה שאחרי השנתיים הלא פשוטות שעברנו, הולך להיות השנה מצעד ענק של יהודים לכותל המערבי בשבועות. אחרי שהוסרו מגבלות הקורונה ונתב"ג חזר לחיים, ראיתי המוני ישראלים מסתערים על כל היעדים בעולם, 'מסבירים' כמה הם חיכו לרגע שיוכלו ל'חזור לנשום אוויר' ול'צאת להתאוורר'. אני לא מרחיק עד טורקיה, המלדיביים או אנטארקטיקה , אני מזמין את כולם לנשום את ה'אוויר של ירושלמים' ליהנות מחוויה יוצאת דופן יחד עם עוד רבבות יהודים ותיירים מכל העולם, לצעוד יחדיו לעבר שריד בית מקדשנו, להתפלל בהתעלות רוחנית ליד אבני הכותל ואז לראות את הזריחה הכי יפה בעולם.

אבל כמו שאתם מכירים אותי, אני חייב קצת 'לקלקל' את האווירה החיובית עם איזה תובנות שרצות בראש שלי. אז נכון, ששבועות זה באמת חג מאחד והאווירה בכותל המערבי מדהימה. אבל לראות ולשמוע במשך 'שאר ימות השנה' את אותה חבורה שרוצה לפגוע בקדושת הכותל ולהפוך אותו ל'כותל כל אזרחיה' עם פרובוקציות חודשיות מתוכננות וממומנות היטב, על ידי מי שמבקשים לפגוע בצביון הכל כך ייחודי של המקום, ולקדם תוכנית שתאפשר לכל הזרמים ביהדות להתפלל בכותל. האמת, עם כל הקווים האדומים שממשלת לפיד-עבאס-בנט חצתה בשנה האחרונה, אני מאוד חושש מקידום המתווה הזו. תומכי המהלך מסבירים כי "הגיע הזמן לקרב בחזרה את יהדות התפוצות", ש"מדובר באינטרס לאומי" והטיעון העיקרי : "היהדות והכותל המערבי שייכים לכל יהודי באשר הוא, מהלך שיביא לאחדות ויקורב בין כל הזרמים ביהדות". כמובן שיש לי הרבה מה להשיב לטיעונים האלה, אבל זה  לא המקום. בע"ה באחד הטורים הקרובים נתייחס לכך בהרחבה. אני רק יכול להזמין את השרים, חברי הכנסת או מי תומכי המתווה המסוכן, לצפות מהצד בליל שבועות , לראות את רבבות היהודים הצועדים בשמחה ובהתרגשות לתפילת וותיקין בכותל, ללא פרובוקציות או מחאות מכוערות, לראות כיצד הם מתפללים בדבקות והתעלות לידי אבני הכותל, ובעיקר להבין שאין מקום לשום מתווה או מילה מכובסת אחרת לשינוי הסטטוס קוו הקיים, שמה שהיה הוא שגם ימשיך להיות. רק בדרך כזו ניתן יהיה להמשיך ולשמור על קדושת המקום, ולא להצית, חלילה, מלחמה חדשה על שריד בית מקדשנו.

שבת שלום, חברים. בע"ה ניפגש גם בשבוע הבא עם עוד תובנות שרצות רק בראש שלי.

בדורנו, עם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, התרגשו ובאו על בית ישראל מכשירים ממינים שונים השולחים את זרועותיהם הארוכות וההרסניות לכרם בית ישראל, ומסירים את ילדי ישראל מדרך התורה הקדושה.

חכם עיניו בראשו, וצופה ורואה למרחוק כי מכשיר שאינו מסונן כפי הצורך, יכול להוריד את האדם ברוחניות, כי יש בהם תועבות רבות כידוע לכל בר דעת, ובלחיצת כפתור אחת יכול למצוא ככל אשר יחפוץ לבו – הן לטוב והן למוטב, ומי יהין להכניסם לביתו אחר שכמה וכמה בתים נחרבו עד היסוד ברוחניות ובגשמיות. ואסור לאדם להביא את עצמו לידי נסיון.

ובפרט מי שיש ילדים בביתו, שעלולים להחשף לדברי התועבה הללו, אשר בזה מכשילם, ומוציאם לתרבות רעה – ואחריתם מי ישורנו, כמו שרואים אנו מדי יום ביומו אשר רבים חללים הפילו, והמכניס מכשירים אלו לביתו, אם חלילה יצאו מכך תקלות בביתו – לא יהא לו אלא להתאונן על עצמו.

מי בעל הסוס?

מעשה שסיפר דו"ז רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו 'עוד יוסף חי' (פרשת פנחס הביאו הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו 'ענף עץ אבות' עמ' רו), ויש בו בכדי להמחיש את רעת המעשה של המכניס מכשירים שכאלו לביתו:

מעשה בעשיר אחד שהיה רוכב על סוסו ונוסע לעיר אחת, ובעודו רחוק משער העיר כשעה אחת – ראה איש חיגר יושב על אם הדרך וצועק בקול בוכים, תוך שהוא מבקש מן העשיר לתת לו כנדבת ליבו.

העשיר ירד מעל הסוס, הוציא מכיסו מטבע כסף ויתנה ליד החיגר, אולם הלה הוסיף בדברי תחינה ובקשה להגדיל חסדו עמדו ולהרכיבו עמו על סוסו להביאו לעיר, כי הדרך רחוקה ולא יוכל ללכת רגלי עד בואו העירה. ואכן, העשיר שהיה טוב לב – ניאות גם לדבר הזה, וירכיב את החיגר על סוסו ומסר בידו את הרסן של הסוס, והעשיר ישב מאחוריו על הסוס.

כשנכנסו לעיר, עצר החיגר את הסוס והעמידו, ויאמר אל העשיר: 'רד עתה מעל הסוס ותלך לשלום!', ויאמר לו העשיר: 'מה אתה מדבר? הלא זה הסוס שלי! מהר ורד מן הסוס פן אשליכך ארצה!'. ויצעק החיגר צעקה גדולה ומרה, והרסן בידו, ויאמר בקול בכי לאנשים העוברים ושבים: 'ראו אנשים טובים מה מתאנה לי הרשע הזה! חושו לעזרתי כי איש פיסח אני, ואינני יכול להתקומם נגד הבליעל הזה שאומר לגזול את סוסי! הלא אנכי פגשתי אותו הולך במסלה הרחק כשעה מן העיר, והתחנן לי כי עייף הוא, ואעשה לו טובה והרכבתיהו על סוסי, והכפוי טובה הזה אומר להשליכני מן הסוס שלי, ולגזול ממני את סוסי שהוא כל רכושי! חוסו נא אנשים טובים והושעתם אותי מיד הבליעל הזה!'… כה התאונן האיש, בעוד דמעותיו זולגות על לחיו…

נכמרו רחמי האנשים עליו, כי האמינו לו. אך העשיר ענה ואמר: 'כל דבריו של החיגר שקר וכזב! להיפך: אני הוא זה שריחמתי עליו והרכבתיהו על סוסי, ועכשיו הוא מבקש לגזול את סוסי ממני!'. ולבסוף אמר העשיר: 'הבה וניסע אל השופט, נגיש לפניו את משפטינו, והוא יוכיח בין שנינו!'.

ואכן, ניגשו שניהם אל השופט ושטחו בפניו כל טענותיהם, ויען השופט ויאמר אל העשיר: 'הנה דברי אמת ניכרים, ונראים דבריך כדובר אמת. אך מה אעשה ואתה בעצמך איבדת את זכותך בידיך? הלא כאשר חסת עליו והסכמת להרכיבו על סוסך – היה לך להרכיבו מאחוריך, תוך שרסן הסוס נשאר בידיך, ואז לא היה יכול לטעון שהסוס שלו! אך עתה, שהשלטת אותו עליך ונתת את הרסן בידו, ואתה ישבת מאחוריו – הרי זה מעיד שהסוס שלו, וקפחת את סוסך בידיך!'.

והנמשל: מי שמכניס מכשירים רעים לביתו, ומכניס בידו את היצר הרע לרשות היחיד שלו, ומוסר את עצמו לידיו – לא יוכל לענות דבר וחצי דבר ביום פקודה… כשיאמר: 'מה אעשה והיצר הרע גבר עלי?', יאמרו לו: 'הרי אתה עצמך הכנסת את יצר הרע לביתך והשלטת אותו עליך, ובכך הפסדת את זכותך בידיך!'.

מתוך סדרת הספרים "שיח יצחק" על הש"ס